אם היתה חנות של סבלנות
הייתי קונה סטוקים
והייתי מחביאה אותה
ואוגרת
שיהיה לי המון
שיהיה לי אקסטרה
הקורונה. הסגרים. הבידודים. סול ואני. אני וסול.
זה היה מאתגר
והיינו חייבות למצוא פתרון
אלו היו ימים קשים
עצובים
עילי התגייס ממש כשפרצה המגפה
סול ואני נשארנו רק שתיינו בבית
ג׳לי, הכלבה, נמצאה ללא רוח חיים בסלון ככה פתאום בבוקר
היינו עצובות
ובודדות
ומודאגות
השבועות עברו
כולם היו מסוגרים בבתים
את עילי שיחררו בקושי אחת לחודש
פוקי, החתול, נמצא גם הוא ללא רוח חיים ( סיפור הזוי בטור נפרד)
בקיצור
באסה
זה
אנדרסטייטמנט
ואז
הצטרפתי
מסתבר שבכל שכונה יש קבוצה כזו
של אמהות
וזו קבוצה פעילה
מאדדדדדד פעילה
ובימים רגילים
זה בטוח היה מעצבן אותי
אבל בימי קורונה
כל הודעה כזו
היתה
עולם ומלואו
׳מישהי יודעת איפה אפשר לקנות יצירה׳?
׳ מישהי יודעת אם יש חנות יצירה שעושה משלוחים באזור?!׳
השורש
י.צ.ר
הוא היה שם בכל וורסיה אפשרית
והייאוש
הוא ממש לא נעשה יותר נוח
יצירה, יצירות, ערכות יצירה..
אז מצאתי אותן
טוב, לא בדיוק מצאתי בעצמי
האמהות בקבוצה מצאו אותן
כל מיני חנויות מדליקות בדרום תל אביב שבתחילת הקורונה היתה שיא פריחתן
ואפילו היו משלוחים
ומלא
מלא
יצירות
והזמנתי. עוד. ועוד ועוד
הרגשתי שמצאתי את הפטנט ועוד רגע הוא אצלי
כבר דמיינתי איך אני מנמנמת לי על הספה בזמן שסול עושה יצירות
זה היה ממש וויז׳ן כזה
שנתן לי תקווה
לרגעים של שקט
והן הגיעו
בכמויות
יצירה לעציץ ויצירה עם זכוכית ויצירה עם חול ועוד מלאאאאאא יצירות
ואני פתחתי את השולחן
הכנתי לסול ׳משטח עבודה׳
ביקשתי ממנה שתעשה לי הפתעה
ושלא תגלה לי מה היא מכינה
שאני רוצה לראות את זה רק בסוף בסוף כשיהיה מוכן
ו… הופ
אני על הספה
הקפה כבר מוכן
יש לי לפחות לפחות שעה של שקט לפי החישוב המאד קפדני שלי
אושר!
זה מה שנקרא
רגעים קטנים של אושר
וקצת אופטימיות
בוםםםםםםםםםםם
רק התיישבתי
ו..
בוםםםםםםםםםם
כל הגואש על הרצפה!!!
יש מלא דברים קטנים ונוצצים ודביקים שהתפזרו בכל חריץ אפשרי
ואני
צועקת
דייייייייייי
אוףףףףףףףף
ופשוט לא מאמינה
לא רק שלא תהיה לי שעה של שקט
יש לי עכשיו לפחות שעה של עבודה לנקות
אני בטירוף
ובתוך הטירוף יש לי הארה
והיא חזקה
׳ הילדים יוצרים וההורים נחים׳
הילדים יוצרים וההורים נחים?
נשמע מגניב אבל לא באמת ריאלי
מסתבר שה׳יצירות׳ האלה, או ׳ערכות יצירה׳ בז׳רגון של האמהות, נו. זה לא כזה פשוט.
מסתבר, שאם לא עשית לפחות תואר ראשון באומנות, הסיכוי שתצליחי להוציא מהיצירה הזו משהו ראוי, שואף לאפס
ואם אני צריכה להבין ואז להסביר לבת השבע מה היא אמורה לעשות, זה כבר ממש נועד לכישלון!
אז גם מלכלך. וגם מסבך. וגם דורש סבלנות . בקיצור, פחות הטייפקאסט שלי
החוש המסחרי שלי בשילוב רסיסי יצירתיות שנדחקו אי שם בילדות, הציתו את זה
הארה
הצורך- אדיר
קהל היעד- גר אצלי בבית
Let’s go
שיתפתי את סול
הסברתי לה שאמא חייבת זמן של שקט. פשוט שקט. שקט ולשתוק. והצעתי לה. בואי נעשה עסק.
בואי נמצא יצירות שהן לא מלכלכות, שזה ממש כיף לעשות אותן ושאין צורך בעזרת ההורים.
הבוסית בת השבע התלהבה!
ישר קלטה את הפוטנציאל
הסברתי לה שעכשיו היא גם הבוסית וגם הנסיינית
היא מחליטה מה כיף ומה פחות
את מה החברות יאהבו ומה פחות
לאיזה גיל לדעתה זה יתאים
ואני כמובן השגחתי על שני הכללים הכי חשובים
לא מלכלך ואין צורך בעזרת ההורים!
ונכנסנו למסע
הבוסית בת השבע ואני